פסק-דין בתיק עב"ל 51283-05-10

סגן הנשיאה יגאל פליטמן

1.   לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופט חיים ארמון; בל 1656/06), אשר דחה את תביעת המערער להכיר במחלתו בתריסריון כפגיעה בעבודה. בית הדין האזורי קבע כי לא ניתן להכיר במתחים נפשיים כגורמים להתפתחות מחלה פיזיולוגית על דרך של מיקרוטראומה. על כך הערעור שלפנינו.

2.    להלן הרקע העובדתי, כפי שעולה מתיק בית הדין האזורי:

א.     המערער, יליד שנת 1954, הוא בעל השליטה בחברת "חדשות כוכב הצפון בע"מ" המוציאה לאור של המקומון "כוכב הצפון", והחל משנת 1978 הוא משמש גם כעורך המקומון.

ב.      במהלך שנות עבודתו נתקל המערער במקרים רבים באיומים למעשי אלימות נגדו ונגד בני משפחתו, מצד גורמים שונים שראו עצמם כמי שנפגעו מפרסום כתבות שונות במקומון. כמו כן, נפל המערער קורבן למספר מקרים בהם הושחת רכושו במזיד. במסגרת פסק הדין האזורי פורטו 15 מקרים בהם הגיש המערער תלונה למשטרה בגין איומים וחבלות ברכוש, בין השנים 1990 ועד 2005. כמו כן, בין השנים 2000 ו-2005 הוגשו נגד המערער והחברה שבשליטתו חמש תביעות המבוססות על טענות בעניין ביצוע עוולות של לשון הרע.

ג.      בשל האיומים וההתנכלויות שחווה ובשל התביעות שהוגשו נגדו, היה המערער שרוי במצב של לחץ ומתח נפשי במשך מרבית שנות עבודתו, וחשש באופן קבוע לשלומו ולשלום בני ביתו.

ד.      בשנת 1995 לקה המערער בהתקף לב שבעקבותיו עבר צנתור.

ה.     בשנת 1996 אובחן המערער כי לקה בזיהום של הליקובקטר פילורי. גם לאחר מכן סבל המערער מהתקפים של כאבים, צרבות, בחילות והקאות והמשיך לקבל טיפול גסטרואנטרולוגי.

ו.      המערער פנה למוסד להכיר בליקוי ממנו הוא סובל בתריסריון (להלן: המחלה) כפגיעה בעבודה.

ז.      המוסד דחה את תביעת המערער להכיר במחלת המערער כפגיעה בעבודה, מהטעם שלא הוכח קיומם של אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו, ומחלתו התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור לעבודה.

3.   משנדחתה תביעתו על ידי המוסד, הגיש המערער תביעתה לבית הדין האזורי, בה ביקש להכיר במחלתו כ"פגיעה בעבודה". המוסד לביטוח לאומי ביקש לדחות את התביעה, בין היתר בטענה כי לא הוכרה בפסיקה פגיעה בעבודה הנובעת ממתח נפשי מתמשך.

משלא היתה מחלוקת בין הצדדים באשר לפן העובדתי, ולאור הסכמת הצדדים, נקבע הרקע העובדתי (כמתואר לעיל) על ידי בית הדין, על סמך תצהיר המערער, הודעתו בפני חוקר המוסד ומסמכים נוספים שהוגשו.

4.     בהחלטה מיום 7.8.08 מינה בית הדין האזורי מומחה רפואי, ד"ר דן פייגל, למתן חוות דעת בשאלת הקשר הסיבתי שבין מחלת המערער לבין תנאי עבודתו. ביום 20.1.09 נתן המומחה את חוות דעתו, במסגרתה קבע כי " מאז שנת 1990 קיים מצב של עקה נפשית שהוגדרה כמיקרוטראומות. מצב זה, היה לדעתי גורם נוסף להחמרות חוזרות של המחלה הפפטית ממנה הוא סובל לאורך השנים". המומחה העריך את תרומת העקה נפשית להחמרת המחלה ב 25-30% מסך כלל הגורמים למחלה.

פסק דינו של בית הדין האזורי

5.   בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי על פי ההלכה הפסוקה, לא ניתן להכיר ב"מיקרוטראומה נפשית". בית הדין הדגיש כי מיקרוטראומה נפשית אינה מוכרת גם מקום בו הליקוי שנגרם הינו ליקוי פיזיולוגי. בית הדין קבע כי "משנחסמה האפשרות המשפטית לקשור קשר של מיקרוטראומה בין מתחים נפשיים לבין התפתחות מחלה פיזיולוגית, אין אפשרות לראות את מחלתו של התובע כנובעת מפגיעה בעבודה". אי לכך, נדחתה תביעת המערער.

כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי הוגש הערעור שבפנינו.

הערעור

6.   במסגרת דיון "קדם ערעור" שהתקיים בתיק, הסכימו הצדדים כי התיק מתאים לדיון על דרך של סיכומים, וכי טיעוני הצדדים כפי שנרשמו במסגרת דיון ה"קדם ערעור" ישמשו כסיכומים בכתב. לפיכך, פסק הדין יינתן על יסוד סיכומי הצדדים וכלל החומר שבתיק.